מה הן מנגנוני הגנה?

זיגמונד פרויד, מייסד התיאוריה הפסיכואנליטית, האמין שמנגנוני הגנה הם אסטרטגיות פסיכולוגיות לא מודעות שבהן משתמשים אנשים כדי להתמודד עם חרדה או רגשות לא נוחים אחרים. אסטרטגיות אלו נחשבות לסייע לאנשים להגן על ההערכה העצמית שלהם ולהפחית את רגשות החרדה והאשמה.

פרויד הציע מספר מנגנוני הגנה, כולל:

הדחקה: חסימה לא מודעת של מחשבות, רגשות או דחפים בלתי מקובלים מהתודעה.

הכחשה: סירוב להכיר בקיומו של מצב או תחושה מאיימים או מעוררי חרדה.

השלכה: ייחוס מחשבות או רגשות בלתי מקובלים של האדם לאחרים.

רציונליזציה: יצירת סיבות הגיוניות או הסברים להתנהגות שאחרת לא הייתה מקובלת.

רגרסיה: חזרה להתנהגות ילדותית בתגובה ללחץ או חרדה.

עקירה: הפניית רגשות או דחפים מהמטרה המקורית שלהם ליעד פחות מאיים או פחות חזק.

סובלימציה: הפיכת דחפים או רצונות בלתי מקובלים לפעולות או התנהגויות מקובלות חברתית.

פרויד האמין שמנגנוני ההגנה הללו פועלים באופן לא מודע ולעתים קרובות הם אוטומטיים, ושיכולות להיות להם השפעות חיוביות ושליליות על הרווחה הפסיכולוגית של הפרט.