להגיע לתחתית וייאוש 12 הצעדים

להגיע לתחתית :ייאוש והתבודדות

יש לי שאלה שאני רוצה לשאול אתכם .. למה לדעתכם אנשים בחיים ובעיקר מכורים עושים שינויים ברגע שהם מרגישים שהם הגיעו לתחתית? למקום שאין יותר נמוך ממנו בהרגשה הסובייקטיבית שלהם ? שהמציאות שלהם באמת הגיעה לנקודת שבירה עצומה שבה הם צריכים לקבל החלטה מה לעשות ?

מה מביא את האדם לא להתנסות בניסיונם של אחרים? מה מביא אותו לתחושת ייאוש כזו עמוקה והתבודדות מהסביבה שלו ומעצמו? למה למכור אין מוטיבציה חיובית לצאת מהמקום הקשה והבלתי נתפס הזה? למה הוא צריך לסבול כל כך ולהתבוסס בכאב של עצמו תקופות ארוכות לעתים גם שנים עד שמקבל החלטה לרצות לשוב לשפיות לחיים ולמציאות?

הרבה זמן שאני שואל את עצמי את השאלה הזאת ומנסה למצוא ולהבין את התשובה ולראות מה משותף לבעיה זו. ובכן , ההכחשה שלנו עובדת שעות נוספות בהתמכרות! אנו מפחדים להסתכל לטבעה המדויק של ההתמכרות שלנו בעיניים! אנו מבועתים וקופאים במקום כשאנו חושבים על ההחלטות והוויתורים שנצטרך לקבל ולקחת על עצמינו על מנת להתמודד איתה! אנו מדחיקים את הרגשות שלנו עמוק עמוק ומחביאים אותם שחלילה אף אחד לא יראה אותם ולא ירגיש אותם. כי אנו לא מסוגלים להכיל אותם! אז אנחנו בורחים מהם כמו מאש, כמו משרפה! כל השקרים , ההצדקות והאשליות מתנפצים כשאנו עומדים פנים מול פנים עם מה שחיינו הפכו להיות. אנו מבינים שחיינו ללא תקווה , גילינו שהפכנו חסרי חברים , מנותקים כל כך עד שמערכות היחסים שלנו הפכו למזויפות, קריקטורה של אהבה ואינטימיות. למרות שהכל ניראה אבוד כשאנחנו במצב זה , האמת היא שאנו חייבים לעבור את הדרך הזו לפני שנוכל להתחיל את המסע שלנו בהחלמה ובהגשמה.

כשהתמכרות לוקחת שליטה היא לוקחת שליטה על כל תחום בחיים, היא מתקדמת להיות בראש סדר העדיפויות של המכור , כללי המשחק משתנים , פעם מי שהיה בראש סדר העדיפויות שלנו , בין אם אלה בני המשפחה, החברים , מקום העבודה או הלימודים הופכים להיות אחרונים כי הם מפריעים לנו להשתמש . האשליה שנוצרה בהתמכרות כלפי האובייקט החיצוני עצומות , אנשים הגיעו להאמין ב"חומר" ולא באלוהים , אנשים הגיעו להאמין ב"בקוביות" ולא ברוחניות ובאנשים, אנשים התרחקו כל כך מעצמם עד שהרגשות שלהם התקהו והתקהו , התחושות נאבדו, המצפון נעלם והכאב הפך לכה גדול שלא נותרה ברירה אלה להמשיך להשתמש . הכל רק כדי לא להתמודד עם האמת , לא לחוות את המציאות הכואבת . כי מעצם החוויה החדשה הזו , המכור מגיע למסקנה שבה הוא צריך לוותר על הדבר היחיד כרגע שעושה לו טוב בחיים , הדבר היחיד שנשאר איתו בטוב וברע באופן בלתי מודע הוא מתרחק ככל שניתן ממקומות שיש בהם שפיות כי הוא עצמו עמוק בחוסר השפיות שלו ובכאוס של ההתמכרות שלקחה את השליטה מההגה של החיים שלו! עד שנגמר לו הדלק והוא מגיע לתחתית . ולוקח זמן להגיע לתחתית הזאת , שנים של הרס עצמי , הרס סביבתי , ניתוק רגשי מעצמו ומהסובבים אותו.

ההתמכרות היא כל כך קשה שבלתי אפשרי שאדם אחד ישתלט עליה. המכור צריך קבוצת חברים של אנשים כמוהו , מכורים. שיעזרו לו לחזור לשפיות. ההתמכרות כל כך אכזרית וערמומית שהיא מחכה לך בפינה תמיד. מאחורי כל הצלחה ,מאחורי כל כישלון , בכל מקום בו היא יכולה להסתתר ..היא מצפה לטעות שלך ולרגע המשבר שלך כדי לעבוד עלייך ולהחזיר אותך למגרש שלה , חיים של בדידות וניתוק.

התשובה לשאלה שלי היא שהכאב שאנו סוחבים איתנו , הטראומות הכל כך כבדות, לרוב הביאו אותנו להשתמש . בחרנו רק לברוח מהמציאות ומהסביבה ולא להתמודד עד שהמציאות לא הותירה לנו ברירה אלא לנחות במציאות. ובעזרת חברים מכורים להגיע לתפיסה וגישה אחרת לחיים.

והמסר שאני רוצה להעביר לכולם הוא שלא כולם חייבים להגיע לתחתית הנפש והרגש בחיים שלהם, הם יכולים לעצור הרבה לפני. על ידי שיהיה בהם את הרצון והכוח ללמוד לזהות ולהתבונן על המצב והחיים שלהם בעזרת קבוצת אנשים שאיתם יש להם הזדהות . לדעת לעצור בזמן הנכון ולא להחריב קשרים, ומערכות יחסים. אלא להיות בתפיסה של אני מנצח את העולם ! ולראות מי לוקח שליטה על מי , אני על ההתמכרות או ההתמכרות עלי? העולם נברא בשבילי ויש לי תכלית לקיום שלי ולאושר שלי .

ועל כן מתאים לסיום תפילת צעד 11

אלוהים,

עשה אותי כלי לשלוותך.

במקום שבו מקננת שנאה תן לי לזרוע אהבה.

במקום שבו עלבון - סליחה.

במקום שבו סכסוך -אחדות.

במקום שבו טעות – אמת.

במקום שבו ספק - אמונה.

במקום שבו ייאוש - תקווה.

במקום שבו צללים - אור.

במקום שבו עצב - שמחה.

אלוהים, עשה שלא אתאווה להיות מנוחם אלא מנחם.

שלא להיות מובן אלא מבין.

שלא להיות נאהב אלא אוהב.

כי כאשר נשכח את עצמנו, נזכה לקבל.

וכאשר נסלח, ייסלח לנו.

וכאשר נמות, ניוולד לחיי נצח.